הרב לורד יונתן זקס זצ"ל במסר מפרשת וירא-תשפ"ז

מוזמנים להכנס לאתר החדש של החברה לחקר המקרא: www.hamikra.org להנות ולהיות שותפים לדרך ולעשייה הגדולה שלנו.לזכות בהחזר מס 46 בפקודת רשות המיסים, כל ההכנסה היא נטו לעשייה הברוכה שלנו לטובת הנוער הנפלא של עם ישראל.

שנים שאנחנו מזכים אתכם, הגיע הזמן להכרת הטוב שלכם.

ישראל קריסטל-מנכ"ל

*********************************************************

*****************************************************
וגם פודקאסט על פרשת וירא, בחסות החברה לחקר המקרא באדיבות דוד פטרפרוינד עם AI

https://drive.google.com/file/d/105cyHsBchF3RPDfMnyNye2O9-dR6pw9E/view?usp=drivesdk

***********************************************************

בהמשך למטה :בשרטוט בתוך מסגרת ובפודקאסט- "מציאות חברתית חדשה-מפוליטיקה של כעס לפוליטיקה של תקווה"

************************************************************

הרב לורד יונתן זקס זצל במסר מפרשת וירא אליו אברהם- תשפ"ז , מתוך הספר "אני מאמין" בהוצאת קורן מגיד 2024 ובאדיבות מורשת הרב זקס

הנושא :הָאֱמוּנָה כְּחַיִּים בְּאִי־וַדָּאוּת

בְּשִׂיחוֹתַי לְפָרָשַׁת וַיַּרְא אֲנִי מַרְבֶּה לַעֲסֹק בַּעֲקֵדַת יִצְחָק, וּבְכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ אֲנִי מַצִּיעַ פַּרְשָׁנוּת שׁוֹנָה מְעַט מֵאֵלּוּ שֶׁנָּתְנוּ הַמְּפָרְשִׁים הַקְּלָאסִיִּים. אֲנִי עוֹשֶׂה זֹאת מִסִּבָּה פְּשׁוּטָה. הַתּוֹרָה, וְהַמִּקְרָא כֻּלּוֹ, מַחֲשִׁיבִים קָרְבְּנוֹת יְלָדִים לְרָעָה חוֹלָה מִן הַסּוּג הַגָּרוּעַ בְּיוֹתֵר. הַקְרָבַת יְלָדִים הָיְתָה רוֹוַחַת בָּעוֹלָם הָעַתִּיק. בְּסֵפֶר מְלָכִים ב (ג, כו–כז) מְסֻפָּר כִּי מִיֶּשַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הֶעֱלָה אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר לְקָרְבָּן לְאֵל כָּמוּשׁ בְּמַהֲלַךְ מִלְחָמָה נֶגֶד יִשְׂרָאֵל, יְהוּדָה וֶאֱדוֹם. לוּ נוֹעַד הַנִּסָּיוֹן שֶׁל אַבְרָהָם לִבְחֹן אֶת נְכוֹנוּתוֹ לְהַקְרִיב אֶת בְּנוֹ, כִּי אָז, עַל פִּי מַעֲרֶכֶת הָעֲרָכִים שֶׁל הַתָּנָ"ךְ עַצְמוֹ, הָיָה הַנִּסָּיוֹן הַזֶּה מוֹכִיחַ שֶׁאַבְרָהָם אֵינוֹ טוֹב מִמֶּלֶךְ פָּגָאנִי. וְעוֹד: הַתּוֹרָה רוֹאָה בְּאַבְרָהָם דְּמוּת מוֹפֵת שֶׁל אַבָּהוּת. שְׁמוֹ הַמְּקוֹרִי הָיָה אַבְרָם — אָב רָם, אַבָּא נִשָּׂא וְחָשׁוּב — וְהֻחְלַף בְּאַבְרָהָם כְּדֵי לְהוֹסִיף לוֹ אֶת הַמַּשְׁמָעוּת "אַב הֲמוֹן גּוֹיִים". אֱלֹהִים אָמַר כִּי הוּא בָּחַר בְּאַבְרָהָם "לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ אֲדֹנָי לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" בְּ(רֵאשִׁית יח, יט,) כְּלוֹמַר יִהְיֶה אָב־מְחַנֵּךְ לְמוֹפֵת. אָב לְמוֹפֵת אֵינֶנּוּ מַקְרִיב אֶת בְּנוֹ. הַפַּרְשָׁנוּת הַקְּלָאסִית, זוֹ שֶׁנָּתְנוּ רֹב הַמְּפָרְשִׁים, יָפֶה וְנוֹגַעַת לַלֵּב. אַבְרָהָם הֶרְאָה שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת אֱלֹהָיו אֲפִלּוּ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת בְּנוֹ. אֲבָל, מִן הַטְּעָמִים שֶׁצִּיַּנְתִּי זֶה עַתָּה, אֲנִי מַעֲדִיף לְהַמְשִׁיךְ לָתוּר אַחַר פֵּרוּשִׁים אֲחֵרִים. אֵין סָפֵק שֶׁאַבְרָהָם הָעֳמַד בְּנִסָּיוֹן; שֶׁהַנִּסָּיוֹן הָיָה קָשׁוּר בְּיִצְחָק; וְשֶׁהוּא בָּחַן אֶת אֱמוּנָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם בְּמַצָּב קִיצוֹנִי. אֲבָל הַדָּבָר שֶׁנִּבְדַּק בְּנִסָּיוֹן זֶה הָיָה אַחֵר. לְסִפּוּר חַיָּיו שֶׁל אַבְרָהָם יֵשׁ מְאַפְיֵן מְתַסְכֵּל: שׂוֹרֵר נֶתֶק בֵּין הַהַבְטָחוֹת שֶׁהִבְטִיחַ לוֹ הַשֵּׁם לְבֵין הַמְּצִיאוּת. שֶׁבַע פְּעָמִים הִבְטִיחַ הַשֵּׁם לְאַבְרָהָם אֶת הָאָרֶץ. וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר מֵתָה שָׂרָה אִשְׁתּוֹ לֹא הָיְתָה לוֹ אֲפִלּוּ חֶלְקַת קַרְקַע מִשֶּׁלּוֹ לִקְבֹּר אוֹתָהּ, וְהוּא נֵאָלֵץ לִקְנוֹת אֲחֻזַּת קֶבֶר בִּמְחִיר אַסְטְרוֹנוֹמִי. כְּ בָר בִּפְתִיחַת הַסִּפּוּר קָרָא הַשֵּׁם לְאַבְרָהָם לַעֲזֹב אֶת אַרְצוֹ, אֶת מוֹלַדְתּוֹ וְאֶת בֵּית אָבִיו, וְהִבְטִיחַ לוֹ "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה"( יב,א–ב.) בְּלִי פִּקְפּוּק וּבְלִי הִסּוּס יָצָא אַבְרָהָם, הֵחֵל בַּמַּסָּע, וְהִגִּיעַ לְאֶרֶץ כְּנַעַן. הוּא בָּא עַד מְקוֹם שֶׁכֶם וּבָנָה שָׁם מִזְבֵּחַ לְהָשֵׁם. מִשָּׁם הִמְשִׁיךְ לְבֵית אֵל, וְשׁוּב בָּנָה מִזְבֵּחַ. וְאָז, כִּמְעַט מִיָּד, אָנוּ קוֹרְאִים: "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ"( שָׁם, י.א ) אַבְרָהָם וּבְנֵי בֵּיתוֹ נֶאֶלְצוּ לָרֶדֶת לְמִצְרַיִם. שָׁם נִשְׁקְפָה סַכָּנָה לְחַיָּיו. הוּא בִּקֵּשׁ מִשְׂרָה אִשְׁתּוֹ לְהַעֲמִיד פָּנִים שֶׁהִיא אֲחוֹתוֹ, וְכָךְ שָׂם אוֹתָהּ לַמִּתְחַזֶּה (מַהֲלַךְ שֶׁהָרַמְבָּ"ן מְבַקֵּר בַּחֲרִיפוּת). אֵיפֹה הָיְתָה אָז הַבְּרָכָה הָאֱלֹהִית? אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁמִּי שֶׁנַּעֲנָה לִקְרִיאַת הָאֵל וְעָזַב אֶת אַרְצוֹ מוֹצֵא עַצְמוֹ בְּמַצַּב עִנְיָנִים בִּלְתִּי נִסְבָּל מִבְּחִינָה מוּסָרִית, וְנֶאֱלַץ לִבְחֹר בֵּין בַּקָּשָׁה מֵאִשְׁתּוֹ לִחְיוֹת בְּשֶׁקֶר לְבֵין מָוֶת בִּסְבִירוּת גְּבוֹהָה עַד וַדָּאִית? מַתְחִיל לְהִסְתַּמֵּן כָּאן דְּפוּס. אַבְרָהָם לוֹמֵד כִּי בֵּין הַבְטָחוֹת לְבֵין קִיּוּמָן יֵשׁ דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה וְנִפְתֶּלֶת. אֵין זֶה מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם אֵינוֹ מְקַיֵּם אֶת דְּבָרוֹ, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁעַל אַבְרָהָם וְצֶאֱצָאָיו הֻטַּל לְהָבִיא לָעוֹלָם בְּשׂוֹרוֹת חֲדָשׁוֹת: חֶבְרָה שֶׁל קֹדֶשׁ, אֻמָּה הַמְּיֻסֶּדֶת עַל בְּרִית, זְנִיחַת הָאֱלִילוּת, קוֹד הִתְנַהֲגוּת קַפְּדָנִי, וּמַעֲרֶכֶת יְחָסִים קְרוֹבָה בְּאֹפֶן חֲסַר תַּקְדִּים בֵּין א־ל לְבֵין עַם. לְשֵׁם כָּךְ נִדְרֶשֶׁת אֻמָּה שֶׁל חֲלוּצִים. הַשֵּׁם לִמֵּד אֶת אַבְרָהָם מֵרֶגַע הַהַתְחָלָה שֶׁלְּשֵׁם כָּךְ נִדְרָשׁוֹת תַּעֲצוּמוֹת אִישִׁיּוּת יוֹצְאוֹת דֹּפֶן — כִּי בָּעוֹלָם הָאֱנוֹשִׁי שׁוּם תְּמוּרָה גְּדוֹלָה אֵינָהּ מִתְרַחֶשֶׁת בִּן לַיְלָה. צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת גַּם כְּשֶׁאָנוּ עֲיֵפִים וְאוֹבְדֵי דֶּרֶךְ, יְגֵעִים וּמְדֻכְדָּכִים. הַשֵּׁם יְקַיֵּם כָּל מָה שֶׁהִבְטִיחַ. אֲבָל לֹא מִיָּד. וְלֹא יְשִׁירוֹת. הַשֵּׁם מְבַקֵּשׁ שִׁנּוּי בָּעוֹלָם הַמַּמָּשִׁי שֶׁל חַיֵּי הַיּוֹמְיוֹם, וּלְשֵׁם כָּךְ הוּא מְחַפֵּשׂ אֲנָשִׁים שֶׁאֱמוּנָתָם עִקֶּשֶׁת וַעֲמִידָה בִּפְנֵי כָּל הַמִּכְשׁוֹלִים. וְזֶה לֵב סִפּוּר חַיָּיו שֶׁל אַבְרָהָם. הַדָּבָר בּוֹלֵט בִּמְיֻחָד בְּסֻגְיַת הַבְטָחַת הַצֶּאֱצָאִים. אַרְבַּע פְּעָמִים דִּבֵּר עַל כָּךְ הַשֵּׁם עִם אַבְרָהָם: 1 "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ" (יב, ב.) 2 "וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה" (יג, טז). 3 "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֲךָ" (טו, ה).4 "לֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם ). אַרְבַּע הַבְטָחוֹת גְּדֵלוֹת וְהוֹלְכוֹת. אַבְרָהָם יִהְיֶה אָבִיהָ שֶׁל אֻמָּה גְּדוֹלָה, זַרְעוֹ יִהְיֶה רַב כַּעֲפַר הָאָרֶץ וְאַף כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וּלְבַסּוֹף, לֹא רַק לְאֻמָּה אַחַת הוּא יִהְיֶה אָב כִּי אִם לְאֻמּוֹת רַבּוֹת, "הֲמוֹן גּוֹיִים". אַבְרָהָם שָׁמַע אֶת הַהַבְטָחוֹת וְשָׁם בָּהֶן מִבְטָחוֹ. "וְהֶאֱמִן בַּאֲדֹנָי וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה" (טוּ, ו). וְאָז הַשֵּׁם מַשְׁמִיעַ לְאַבְרָהָם חֲדָשׁוֹת עֲגוּמוֹת. בְּנוֹ מֵהַגָּר, יִשְׁמָעֵאל, לֹא יִהְיֶה יוֹרְשׁוֹ הָרוּחָנִי. הַשֵּׁם יְבָרֵךְ אוֹתוֹ וְיַעֲשֵׂהוּ לְגוֹי גָּדוֹל, אֲבָל "וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת" (יז, כא.) אַרְבַּע הַבְטָחוֹת אֵלּוּ לְצֶאֱצָאִים לְאֵין־סְפֹר, וְהַהַבְטָחָה הַנּוֹסֶפֶת כִּי יוֹרֵשׁ הַבְּרִית יִהְיֶה יִצְחָק, הֵן הָרֶקַע שֶׁעָלֵינוּ לִקְרֹא לְאוֹרוֹ אֶת הַמִּלִּים הַמְּצַמְרְרוֹת "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה, וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (כב, אַ–ב). הַנִּסָּיוֹן לֹא הָיָה בַּשְּׁאֵלָה אִם לְאַבְרָהָם יִהְיֶה הָעֹז לְהַקְרִיב אֶת בְּנוֹ. כְּפִי שֶׁרָאִינוּ, אֹמֶץ כָּזֶה הָיָה אֲפִלּוּ לְעוֹבְדֵי גִּלּוּלִים כְּמוֹ מֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב. זֶה הָיָה נֹהַג נָפוֹץ בַּמִּזְרָח הַקָּדוּם, וְתוֹעֵבָה בְּעֵינֵי הַתּוֹרָה. הַנִּסָּיוֹן לֹא הָיָה בַּשְּׁאֵלָה אִם לְאַבְרָהָם יִהְיֶה הַכּוֹחַ לְוַתֵּר עַל דָּבָר שֶׁהוּא אוֹהֵב. הֲרֵי הוּא כְּבָר הוֹכִיחַ זֹאת פַּעַם וּפַעֲמַיִם. תְּחִלָּה וִתֵּר עַל אַרְצוֹ וְעַל מוֹלַדְתּוֹ וְעַל בֵּית אָבִיו, עַל כָּל מָה שֶׁהָיָה מֻכָּר לוֹ, עַל כָּל מָה שֶׁשֵּׁם בַּיִת נִקְרָא עָלָיו. וּבַפֶּרֶק הַקּוֹדֵם הוּא וִתֵּר עַל בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ יִשְׁמָעֵאל, אֲשֶׁר אַהֲבָתוֹ אֵלָיו נִכֶּרֶת הֵיטֵב מִן הַפְּסוּקִים. הַאִם הָיָה סָפֵק, וְלוּ קַל שֶׁבַּקַּלִּים, שֶׁאַבְרָהָם יְוַתֵּר לְמַעַן אֱלוֹהִים גַּם עַל יִצְחָק? הֲלֹא יִצְחָק הָיָה מִלְּכַתְּחִלָּה מַתָּנָה פִּלְאִית מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא , פְּרִי עֶדְנָה נִסִּית אַחֲרֵי בְּלוֹתָהּ שֶׁל אִמּוֹ. הַנִּסָּיוֹן נוֹעַד לִבְחֹן אִם אַבְרָהָם יָכוֹל לִחְיוֹת עִם סְתִירָה בּוֹטָה, לִכְאוֹרָה, בֵּין דְּבַר הַשֵּׁם עַכְשָׁו לְבֵין דְּבַר הַשֵּׁם בְּהִזְדַּמְּנוּיוֹת קוֹדְמוֹת, בְּעֵת שֶׁהִבְטִיחַ לוֹ צֶאֱצָאִים וּבְעֵת שֶׁהִבְטִיחַ שֶׁיִּצְחָק יַמְשִׁיךְ אֶת הַבְּרִית. חָזָ"ל הִכִּירוּ בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁ פְּסוּקִים "הַמַּכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה", וְקָבְעוּ כִּי בְּמִקְרִים אֵלֶּה "יָבוֹא הַשְּׁלִישִׁי וְיַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם". אַבְרָהָם חוֹוֶה מְצִיאוּת כָּזֹאת. הוּא עָמַד בִּפְנֵי סְתִירָה בֵּין דְּבָרִים שׁוֹנִים שֶׁאָמַר לוֹ הַשֵּׁם — וְהֶגֵּד נוֹסָף שֶׁיַּכְרִיעַ בֵּין הַסּוֹתְרִים לֹא נִרְאֶה בָּאֹפֶק. זֶה הָיָה הַמִּבְחָן. הַאִם אַבְרָהָם יָכוֹל לִחְיוֹת עִם אִי־וַדָּאוּת? אַבְרָהָם עָמַד בּוֹ. הוּא הִתְכּוֹנֵן לְהַקְרָבָה — אֲבָל לֹא סִפֵּר לְאִישׁ. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בַּמַּסָּע לְהַר הַמּוֹרִיָּה אָמַר לַנְּעָרִים שֶׁלִּוּוּ אוֹתוֹ וְאֶת יִצְחָק, "שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" (כב, ה). כַּאֲשֶׁר שָׁאַל אוֹתוֹ יִצְחָק "וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעָלֶה?", עָנָה לוֹ, אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי" (שָׁם, ז–ח). אֲמִירוֹת אֵלּוּ מוּבָנוֹת בַּדֶּרֶךְ כְּלָל כְּהִתְחַמְּקוּיוֹת דִּיפְּלוֹמָטִיּוֹת. אַךְ לִי נִרְאֶה כִּי אַבְרָהָם הִתְכַּוֵּן בְּדִיּוּק לְמָה שֶׁאָמַר. הוּא יָדַע שֶׁאֱלֹהִים הוֹרָה לוֹ לְהַקְרִיב אֶת בְּנוֹ, אֲבָל יָדַע גַּם שֶׁאֱלֹהִים הִבְטִיחַ לוֹ בְּרִית עוֹלָם עִם בְּנוֹ זֶה. נְקֻדַּת הַנִּסָּיוֹן בַּעֲקֵדַת יִצְחָק לֹא הָיְתָה הַהַקְרָבָה, כִּי אִם הָאִי־וַדָּאוּת. עַד שֶׁנִּגְמַר הַנִּסָּיוֹן, אַבְרָהָם לֹא יָדַע לְמָה לְהַאֲמִין וְאֵיךְ הָעִנְיָן יִגָּמֵר. הוּא הֶאֱמִין שֶׁהָאֵל אֲשֶׁר הִבְטִיחַ לוֹ בֵּן לֹא יְאַפְשֵׁר לוֹ לְהַקְרִיב אֶת בְּנוֹ. הוּא הֶאֱמִין שֶׁאָכֵן בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר יַחְזְרוּ הוּא וְהַנַּעַר יִצְחָק אֶל הַנְּעָרִים הַיּוֹשְׁבִים עִם הַחֲמוֹר, וְשֶׁאֱלֹהִים יַרְאֶה לוֹ שֶׂה לְעוֹלָה. אֲבָל הוּא לֹא יָדַע אֵיךְ זֶה יִקְרֶה, אֵיךְ תִּפָּתֵר הַסְּתִירָה הַזֹּאת שֶׁבֵּין הַבְטָחַת הַשֵּׁם לְבֵין מִצְוָתוֹ. בֵּינְתַיִם עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֶת אֲשֶׁר אוֹמֵר לוֹ הַשֵּׁם. הַמְּשׁוֹרֵר ג'וֹן קִיטְס נִסָּה לְהַגְדִּיר אֶת הַגּוֹרֵם שֶׁבִּזְכוּתוֹ הָיָה שֶׁיְקְסְפִּיר גָּדוֹל כָּל כָּךְ מְיֻצָּרִים אֲחֵרִים. בְּמִכְתָּב יָדוּעַ לְאָחִיו ג'וֹרְג' וְתוֹמָס, מִשְּׁנַת 1817, כָּתַב שֶׁלְּשֶׁיְקְסְפִּיר הָיָה "הַכִּשָּׁרוֹן הַשְּׁלִילִי — כְּלוֹמַר, הַמְּסֻגָּלוֹת לִשְׁהוֹת בְּתוֹךְ אִי־וַדָּאוּת, מִסְתּוֹרִין, סְפֵקוֹת, בְּלִי לָצֵאת לְמָצוֹד עַצְבָּנִי אַחַר עֻבְדּוֹת וְהִגָּיוֹן". שֶׁיְקְסְפִּיר, בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת, הָיָה פָּתוּחַ לְחַיִּים בְּכָל רַבְגּוֹנִיּוּתָם וּמֻרְכָּבוּתָם, נִגּוּדֵיהֶם וּסְתִירוֹתֵיהֶם, וְאִלּוּ סוֹפְרִים אֲחֵרִים, פְּחוּתִים מִמֶּנּוּ, נִסּוּ לְצַמְצֵם אוֹתָם לְתַבְנִית פִּילוֹסוֹפִית יְחִידָה. מָה שֶׁשֶּׁיְקְסְפִּיר הָיָה לַסִּפְרוּת, אַבְרָהָם הָיָה לֶאֱמוּנָה.

אֲנִי מַאֲמִין שֶׁאַבְרָהָם לִמֵּד אוֹתָנוּ כִּי הָאֱמוּנָה אֵינֶנָּה וַדָּאוּת, אֶלָּא הִיא הָאֹמֶץ לִחְיוֹת עִם אִי־וַדָּאוּת. הָיָה לוֹ הַכִּשָּׁרוֹן הַשְּׁלִילִי. הוּא יָדַע שֶׁהַהַבְטָחוֹת יִתְקַיְּמוּ; הוּא הִצְלִיחַ לִפְעֹל מִתּוֹךְ חֹסֶר יְדִיעָה אֵיךְ זֶה יִקְרֶה וּמָתַי

*****************************************************************

היום יום שלישי עם ישראל הולך לבחור את מנהיגיו ב"ה לארבע השנים הבאות, בואו ונשמע מה יש לרב זקס זצ"ל לומר לנו בנושא, מתוך השיעור "פוליטיקה של תקווה" באדיבות מורשת הרב זקס והוצאת קורן מגיד.השיעור נמצא בספר שלו "לרפא עולם שבור" +בסידרת "שיג ושיח"-פרשת בהר, ובבית שאנו בונים ביחד.

 מצורף הפודקאסט:

https://drive.google.com/file/d/1jbpU9DdfohVadInQtOghM_a7r4mb9Fwm/view?usp=drivesdk

בשורות טובות.

*******************************************************